אין ספק ש

כשאוקסנה תיארה בפני, עוד ביוני 2007, איך אחרי האולימפיאדה תתחיל המפולת הגדולה, לא תיארתי לעצמי שזה יתממש בצורה כזו. תוך יום אחד (אתמול) נמחקו 500 מליארד דולר, ושתי ענקיות, ליהמן-ברוורז ומריל לינץ', קרסו לתוך עצמן תוך כדי שהן משאירות ענני אבק, וגשם של דאגה.
הבורסה הישראלית צונחת, בעקבות אחיותיה בעולם, ויש אומרים שקריסת הבורסות במזרח היא רק בתחילתה.
עוד אמרה לי אז אוקסנה, תוך שהיא מצטטת את דברי בעלה, בן עול ימים למשפחת אוליגרכים פסבדו-רוסית, שאחרי שוך הסערות, תהיה הזדמנות מצוינת לעשות סיבוב. שאחרי שהכל יקרוס, המחזוריות של הטבע תעשה את שלה, ויפתח גל חדש של צמיחה והצלחה. וחוזר חלילה.
נחכה חודשים, ואז ניכנס שוב.
רשמתי לעצמי.

צניחה חופשית

הסימנים כבר מזמן כאן ואין כאן תגלית מדהימה: המשבר הכלכלי בארצות הברית מעמיק, והוא ממש כאן, אצלנו, נוקש אוטוטו בדלת. הבנק ה-11 קורס, הממשל מתכוון להלאים את ענקיות המשכנתאות, ואפילו הענק הסיני כבר מתחיל להתעטש.
מכאן זה רק עניין של זמן עד שהסינים יצאו מאופורית האולמפיאדה אל המציאות הקרה, המשק שם יתחיל לצלול מטה במערבולת ויצטרף בכך לעמיתו האמריקאי שכבר יושב בפינה, חבול ומוכה.
ואנחנו? אנחנו נחטוף את זה לקראת סוף השנה, ואז יהיה מדבר רדיואקטיבי למשך שנה, ואז נצא מזה, וחוזר חלילה.
יש כאלה שמתעשרים בכל סבוב כזה.
ויש כאלה (הרוב) שרק מחפשים לשרוד.

נסיכות

הקוזאק (עקא, ראש הצוות) נמצא בחופשה כפויה בתורכיה. כפויה, יען כי אשתו כפתה עליו באיומים לא מרומזים שבוע מעצר איתה ועם ילדיו. בעיני זה צדק פואטי, מגיע להם שבוע של רעש בקלאב מרחץ תורכי, עם עוד עשרים אלף ערססונים לבדר אותם.
כשהפיאודל איננו, האריסים חוגגים. בעיקר האריסות. היום תפסתי שתים מהן מבלות חצי שעה בבחירת דפי צביעה. אולי כשיהיו לי ילדים, אני אבין את זה. הן טוענות שזה קונה להן חצי שעה של שקט. וואלה.
לגבי החופשה שלי, חשבתי על אנדלוסיה. יש לזה שני יתרונות עיקריים: זה קורה בנובמבר (כלל מספר אחד: צא לחופש דווקא כשכולם לא בחופש). שתים: זה האיזור החם היחיד באירופה, אם אנדלוסיה עוד נחשבת אירופה בכלל.

בודרום, בודרום

חום יולי-אוגוסט, למי בכלל יש כח לנשום. דמי הבראה בתלוש המשכורת, ומדגדג לך לפול על זה קלאב אול-אינקלוסיב. בודרום, מישהי זורקת לי. אני מתמלא תחושה של גועל. ילדים בחופשה? ערסים משוטטים חופשי?
איפה מוצאים קלאב נורמלי בחום יולי-אוגוסט שפטור ממכות החום האלה?

שינוי כוון 14

כמו כל סטארט-אפ טיפוסי, או אם תרצו, ממש כמו צבא ההגנה לישראל, גם בלוג זה משנה כוון קצת אחרי שהתחיל את הכוון הקודם. היתה לי מוכנות אמיתית להגג אודות הי-טק, שמייטק ושאר ירקות אבל פתאום הסתבר שיש מצב שבמקום לדבר - נעשה משהו, וזה כבר עניין אחר לגמרי.
היה רעיון, והיו דיבורים, ועכשיו עובדים על תוכנית עסקית, ומי יודע איפה נהיה עוד שבועיים או חודשיים.
אז באמת שהיו כוונות טובות לכתוב כאן, ואולי זה גם יקרה באמת, אבל קצת אחרת.

Yet another one?

לכתוב בלוג זה כל כך אלפיים ושתיים, שזה לא יאמן.
עכשיו, אחרי שלקח לגוגל (בלוגר) שש שנים לתת תמיכה של בני אדם לשפות השמיות, קצת חבל להשאיר את התמיכה בימין-לשמאל (RTL) לשימושם של כותבי הפרסית בלבד.
חוצמזה מסתמן שהתקופה הקרובה קצת פחות לחוצה, אז למה לא לחזור לכתוב בעצם?

בלוגים על הי-טק והי-טקיסטים יש בעשרות אם לא במאות. רובם מתחילים בקול שאון, ומסתיימים בדממה דקה, או שהם פשוט משעממים פחד. הרי רוב התובנות שכותבים עליהן נצטברו במשך שנים מספר (לא רבות מדי, הרי התעשיה הזו צעירה למדי), והושלכו אל המקלדת בשצף קצף בתוך כמה פוסטים בודדים.

אני, לעומת זאת, הולך למתוח את השיטה עד לקצה שלה.
כן לשעמם אתכם עד מוות, אבל להתחיל מאד מוקדם, מראשית תקופת ההי-טק שלי. ככה לא תיגמר לי התחמושת מהר מדי.

את הקוד הראשון שלי כתבתי בגיל שמונה.
משם, בעצם, הכל מתחיל.